עופר היקר (מאוד),
אני יודעת שאנחנו לא נפרדים, אלא מסכמים תקופה.
תקופה שמבחינתי היא מסע. מסע מהנה, מלמד, מאפשר, פותח אופקים, קורא דרור למחשבה יצירתית, מוציא מאזור הנוחות.
כמו שאמרתי במפגש הפרידה של מערכות המידע, בתחילת הדרך היה מורכב. הייתי צריכה להבין מי זה שקוראים לו עכשיו המנהל שלי ואיך זה משליך עלי.
אני זוכרת מספר תובנות מהחודשים הראשונים שבעקבותיהן ידעתי שזכיתי במנהל לחיים.
אני זוכרת את הפגישה אצל המנכ"לית בה הסברת את עולם מערכות המידע בשפת העם ולא בשפת הטכנולוגים. פעם ראשונה שראיתי אנשים כל כך קשובים למערכות המידע.
אני זוכרת כשהסברת לי את השיטה שלך: כשפרויקט הוא אסטרטגי, אתה מלווה בהתחלה צמוד ואחר כך נותן למנהל החטיבה להמשיך, כמעט בלי מעורבות שלך.
התחברתי לתפיסת ה – top 10 שממקדת את העשייה ועוזרת לא להתפזר.
התחברתי ללעבוד מהר ולא מושלם.
למדתי שכל עוד עושים, מותר לטעות ואני מקבלת גיבוי מובטח מראש.
למדתי שאפשר להיות משימתי ואנושי.
משפטים כמו "סיגלית, אני לא אערוף ראשים, רק חשוב לי לדעת מה לא עבד פה טוב, חשוב שנלמד", הם משפטים שנחקקים.
אימצתי הרבה מאוד מתפיסות הניהול שלך.
והכי חשוב – הרווחתי לא רק מנהל לחיים, אלא חבר לחיים.
באהבה רבה ובהערכה רבה,
סיגלית
